פסק-דין בתיק עת"מ 13675-02-11

העתירה

1.         ביום 08.02.2011 הוגשה עתירה על-ידי בא כוחה הקודם של העותרת, עו"ד יעקב גנים. בעתירה צוין כי שנה קודם לכן הוגשה עתירה קודמת (עת"מ 35233-01-10), שבמסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית למחיקת העתירה. זאת, על בסיס התחייבות המשיבים כי עניינה של העותרת יובא בהקדם בפני הועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים, לשם בחינה ומתן החלטה. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק-דין, אשר ניתן ביום 11.04.2010.

            העותרת טוענת כי למרות שחלפה תקופה של למעלה מחצי שנה, טרם נדון עניינה וטרם ניתנה כל החלטה בבקשתה להסדרת מעמדה בישראל.

            לגופו של עניין, נטען בעתירה כי העותרת הייתה בעבר אזרחית רומניה והיא נישאה, ביום 28.12.1995, למר חיים שרצר ז"ל (להלן: " המנוח"), יהודי אזרח ישראל, עמו ניהלה חיים משותפים כבני זוג נשואים. בני הזוג התגוררו בדירת עמידר בדימונה, עד לפטירתו של המנוח ביום 16.08.2003. היכרות בני הזוג נמשכה למעלה מ-20 שנה, כאשר הם חיו יחדיו ברומניה, עד להחלטתם להינשא בנישואים אזרחיים ברומניה, ולעלות יחדיו ארצה. עם הגיע בני הזוג לישראל, הוסדר מעמדה של הגב' שרצר מכוח נישואיה והיא קיבלה אשרת ישיבה מסוג א/5. העותרת הינה כיום כבת 55 כאשר בעלה נפטר בהיותו כבן 79.

            בהתאם להליך המדורג, הייתה העותרת זכאית לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיה, בתום 5 שנים מתחילתו של ההליך, אך משרד הפנים "משך זמן", והאריך את תוקף האשרה א/5 עד ליום 04.10.2005, מועד בו הודיע כי אינו משוכנע בדבר כנותו של קשר הנישואין בין העותרת למנוח. משרד הפנים ביסס את טענתו, בנושא העדר קשר אמיתי בין בני הזוג, על פניותיו של המנוח למשרד הפנים, בהן הזכיר את מריבותיו הרבות עם העותרת. עם זאת, כך נטען בעתירה, המנוח המשיך בקשר הנישואין עם העותרת ודאג לחדש את תעודת השהייה שלה בישראל. יתר על כן, כשנתיים טרם פטירתו, טרח המנוח ושלח שני מכתבים למשרד הפנים בהם ביטל את מכתביו הקודמים וביקש ליתן לאשתו תעודת זהות ישראלית, לאלתר. עם פטירתו של המנוח הודיע משרד הפנים לעותרת כי מעמדה בישראל אינו חוקי וכי עליה לצאת מהארץ.

            ב"כ העותרת מציין כי העותרת, ביחד עם עותרים נוספים, בעלי עניין משותף, הגישו עתירה לבג"צ (בג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים, לא פורסם, ניתן ביום 02.08.2009 (להלן: " בג"צ הלל")), ובפסק-הדין נקבע כי יש לקיים בחינה אינדיווידואלית ושימוע לכל אחד מהעותרים, לרבות לעותרת. בהתאם להחלטה זו של הבג"צ, פנתה העותרת אל הועדה הבין משרדית, לשם בחינת זכאותה לקבל תעודת זהות מטעמים הומניטאריים, ומאחר שטרם ניתנה החלטה, הוגשה עתירה זו.

            לטענת העותרת, יש לראות בעצם הארכת שהייתה של העותרת בישראל, בהתאם לאשרה א/5, משום הצהרה כי קשרי הנישואין בינה לבין המנוח היו כנים, ומשרד הפנים מנוע מלטעון אחרת. העותרת קשרה את גורלה בגורל מדינת ישראל, בעקבות נישואיה לאזרח ישראלי, ואף ויתרה על אזרחותה הרומנית, ולפיכך כל רצונה הוא להמשיך ולחיות בישראל.

לאור האמור, התבקש בית המשפט להעניק לעותרת את הסעד המבוקש בעתירה.

הליכים לאחר הגשת העתירה

2.         העתירה נקבעה לדיון מקדמי ליום 18.05.2011, אך טרם הדיון פנו הצדדים וביקשו במשותף לדחות את מועדו, מאחר שעניינה של העותרת הובא בפני הוועדה ההומניטארית והיא אמורה להתכנס ביום 22.05.2011, לאחר ראיון עדכני עם העותרת. מאחר שכך, אין טעם לקיים את הדיון בעתירה במועד מוקדם להתכנסותה של הוועדה ההומניטארית. בהתאם לבקשה זו, נקבע כי הדיון יידחה ויתקיים ביום 14.09.2011.

אין חולק כי ביום 27.06.2011 נשלחה הודעה לעותרת שבה נאמר כי עניינה הובא בפני הוועדה הבין משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים, ולאחר שנערך ראיון לעותרת, הגיעה הוועדה למסקנה כי זיקתה של העותרת למדינת נתינותה, רומניה, חזקה יותר מזיקתה לישראל, ולפיכך לא נמצאו טעמים הומניטאריים המזכים אותה במעמד בישראל. עוד נאמר במכתב שנשלח אל העותרת, כי בקשתה סורבה, וכי עליה לצאת מישראל תוך 30 יום מיום קבלת מכתב זה.

המכתב נחתם על-ידי הגב' אירית לאובל, ראש דסק דרום במחלקה לאשרות וזרים, שמקום מושבה ברח' מסילת ישרים 6, ירושלים.

מאחר שהעותרת לא עזבה את הארץ, הוצא נגדה צו הרחקה והיא הוכנסה למשמורת ביום 05.09.2011. ביום 06.09.2011 התקיים דיון לפני בית הדין למשמורת, כאשר העותרת יוצגה על-ידי עו"ד יעקב גנים. בית-הדין למשמורת החליט כי ניתן לשחרר את העותרת מהמשמורת, ובלבד שניתן יהיה להבטיח את יציאתה מהארץ במועד. לפיכך, נקבע כי היא תפקיד ערבות בנקאית בסכום של 5,000 ש"ח, והיא תעזוב את הארץ בתוך 14 ימים מיום דחיית עתירתה להסדרת מעמדה בישראל. כמו כן נקבע כי עליה להתייצב פעמיים בשבוע ביחידת עוז בחולון, בשעות שנקבעו בהחלטה.

לאחר שנמסר לבית-הדין כי בדעת משרד הפנים לערער על ההחלטה, עוכב שחרורה של העותרת עד למחרת היום בשעה 14:00. ביום 07.09.2011 התקיים דיון נוסף בעניינה של העותרת, והחלטת השחרור בוטלה, כאשר הותר לעותרת לצאת לדיון בעתירה, הקבוע ליום 14.09.2011.

יצוין, כי בהמשך נחתם "הסכם פשרה" בין הצדדים, במסגרתו הוסכם כי העותרת תימצא מחוץ למשמורת עד לדיון בעתירה, או עד להחלטה אחרת בעתירה. העותרת תפקיד ערבות כספית בנתב"ג בסך 25,000 ש"ח, בנוסף לכל ערבות אחרת שכבר הופקדה על-ידה.

עוד ראוי לציין כי ביום 13.09.2011 הוגשה על-ידי עו"ד דוד אנג'ל, פרקליטה החדש של העותרת " בקשה בהולה למתן צו ביניים". בבקשה זו התבקש בית המשפט לבטל את החלטת הגירוש/הרחקה של העותרת מישראל, לבטל את החלטת המעצר נגד העותרת, ולהורות למשרד הפנים להימנע מחילוט כספה של העותרת, ולהשיב לה סכום של 30,000 ש"ח, אשר הופקד על-ידה במשרד הפנים. כמו כן, התבקש בית-המשפט לאפשר לה ולבן זוגה החדש (משה מלול), להסדיר את מעמדם בישראל בהתאם לנוהל "ידועים בציבור" של משרד הפנים.

המשיבים בבקשה זו הינם: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3 הוועדה לעניינים הומניטאריים 4. בית הדין לביקורת משמורת. הבקשה באה בפני כב' השופט ורדי, אשר נתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ ועל חילוט הערבות הבנקאית. עוד נקבע כי צו זה יעמוד בתוקפו עד להחלטה בבקשה למתן צו ביניים, בקשה שתידון במסגרת הדיון בעתירה עצמה, ביום 14.09.2011.

תגובת המשיבים לעתירה

3.         בתגובה לעתירה נטען כי משניתנה החלטה סופית ומנומקת בעניינה של העותרת, על-ידי הוועדה הבין משרדית, הדוחה את בקשתה, הרי שהעתירה התייתרה ויש לסלקה על הסף. למעלה מן הצורך, נטען על-ידי המשיבים כי בעלה של העותרת, פנה לא אחת למשרד הפנים בבקשה להפסיק את ההליך המדורג. העותרת עצמה טענה במשרד הפנים כי בעלה המנוח מתעלל בה.